עולי גרמניה ואוסטריה
מר אינשטיין במכון תערובת "אשל"
גינת הירק של אקרמן
תיאו פליס במשק
ד"ר לזרוס עם האתון
השכונה הגרמנית בשנות השלושים
איך להגיע?
בוייז: רחוב הנשיא בנימינה
בוייז: רחוב הנשיא בנימינה
בנימינה – השכונות בעשור שני (1932–1942)
במהלך שנות השלושים והארבעים (של המאה ה–20) הוסיפה בנימינה לגדול. נוסדו בה ארבע שכונות חדשות מאוכלסות תושבים שהביאו עימם עולמות תרבותיים חדשים ותפיסות פוליטיות אחרות. אלו נוספו למרחב המשותף של האיכרים והתושבים הוותיקים.
עולי גרמניה ואוסטריה
לאחר עליית היטלר לשלטון (1933) החל גל עלייה גדול לארץ ישראל מגרמניה ומאוסטריה .
עשרות משפחות הגיעו לבנימינה ובהן בעלי מקצועות חופשיים, אקדמאים, סוחרים ובעלי מלאכה.
15 משפחות ראשונות פנו בנפרד לפיק"א וביקשו להתיישב בבנימינה ולשם כך חיסלו את עסקיהם הקודמים. בקבוצה זו היו שישה עורכי דין, שישה סוחרים, רופא אחד, שני סטודנטים. שבעה מהם נושאי תואר דוקטור. רובן של 15 המשפחות הראשונות עסקו בחקלאות ורובן התיישבו ממערב למסילת הברזל, (לימים רחוב הנשיא. השכונה הגרמנית) ומקצתן במזרח, ברחובות החורש , הגורן והכרמל. פיק"א הקצתה להם מגרש בן 2.5 דונם והמתיישבים בנו בעצמם ומכספם את בתיהם המרווחים והנאים. הם הביאו איתם מנהגי תרבות ומוסיקה בניחוח אירופאי ואף ערכו ערבי נגינה ושירה.
בסך הכל קיבלו מפיק"א 30 דונם מתוכם 10 דונם לפרדס. האדמות היו רחוקות מבתי המגורים , מה שהקשה על עיבודם. רוב המתיישבים היו בגיל העמידה וההסתגלות לעבודה בחקלאות הייתה לא קלה ואף דרשה מהם השקעות בכסף ובתשתיות. מרביתם הקימו רפתות ולולים בחצרותיהם. הם היו יזמים והקימו קואופרטיב "אשל" -אגודה של לולנים, שסיפקה תערובת - מזון עופות לחבריה. בשנות השישים חוסל בשכונה המשק החי לאור מדיניות הממשלה , בעקבות מגפת "ניוקאסל" שעשתה שמות בלולי העופות. חלק מהחקלאים נאלץ למכור את האדמות וחלק נטשו לגמרי את החקלאות.
המשפחות הראשונות:
מרטין ומריאנה איינשטיין, מנפרד ואליזבט אקרמן, ד"ר הינץ וטרודה כהן, ד"ר מקס ופאולה ארנולד, הרופא ד"ר ארנו ואירמה לאואר, ד"ר פריץ והילדה מנדרסהאוזן, ד"ר פריץ וגרטה רוזנטל, שמאי ואירנה שמטולסקי, ורנר שמשון ואלישבע לוינשטיין, ד"ר קרל ואני לזרוס, ארנסט וונדה פישר, פרידה שטיינמן, אריה ומרגוט אהרונסון -אורן, אריך ואריקה באומגרט, ד"ר גאורג וטרודה גבריאל, ד"ר תיאודור ורות פליס.
עשרות עולי גרמניה ואוסטריה שהתיישבו בבנימינה בעשור השני שלה, גרו ברחבי המושבה, השתלבו במהירות בחיים הציבוריים הן כנושאי משרה והן כנותני סיוע מקצועי לבעלי התפקידים בהנהלת המושבה. הם הביאו אתם תרבות עבודה מסודרת, העשירו את חיי התרבות והחברה במקום והיו יזמים ושותפים פעילים לפיתוחה ולביסוסה הכלכלי של המושבה.
משה לאואר בנם של ד"ר ארנו ואירמה לאואר ממייסדי השכונה, כיהן כראש מועצת בנימינה בשנים 1974-1983.
במהלך שנות השלושים והארבעים (של המאה ה–20) הוסיפה בנימינה לגדול. נוסדו בה ארבע שכונות חדשות מאוכלסות תושבים שהביאו עימם עולמות תרבותיים חדשים ותפיסות פוליטיות אחרות. אלו נוספו למרחב המשותף של האיכרים והתושבים הוותיקים.
עולי גרמניה ואוסטריה
לאחר עליית היטלר לשלטון (1933) החל גל עלייה גדול לארץ ישראל מגרמניה ומאוסטריה .
עשרות משפחות הגיעו לבנימינה ובהן בעלי מקצועות חופשיים, אקדמאים, סוחרים ובעלי מלאכה.
15 משפחות ראשונות פנו בנפרד לפיק"א וביקשו להתיישב בבנימינה ולשם כך חיסלו את עסקיהם הקודמים. בקבוצה זו היו שישה עורכי דין, שישה סוחרים, רופא אחד, שני סטודנטים. שבעה מהם נושאי תואר דוקטור. רובן של 15 המשפחות הראשונות עסקו בחקלאות ורובן התיישבו ממערב למסילת הברזל, (לימים רחוב הנשיא. השכונה הגרמנית) ומקצתן במזרח, ברחובות החורש , הגורן והכרמל. פיק"א הקצתה להם מגרש בן 2.5 דונם והמתיישבים בנו בעצמם ומכספם את בתיהם המרווחים והנאים. הם הביאו איתם מנהגי תרבות ומוסיקה בניחוח אירופאי ואף ערכו ערבי נגינה ושירה.
בסך הכל קיבלו מפיק"א 30 דונם מתוכם 10 דונם לפרדס. האדמות היו רחוקות מבתי המגורים , מה שהקשה על עיבודם. רוב המתיישבים היו בגיל העמידה וההסתגלות לעבודה בחקלאות הייתה לא קלה ואף דרשה מהם השקעות בכסף ובתשתיות. מרביתם הקימו רפתות ולולים בחצרותיהם. הם היו יזמים והקימו קואופרטיב "אשל" -אגודה של לולנים, שסיפקה תערובת - מזון עופות לחבריה. בשנות השישים חוסל בשכונה המשק החי לאור מדיניות הממשלה , בעקבות מגפת "ניוקאסל" שעשתה שמות בלולי העופות. חלק מהחקלאים נאלץ למכור את האדמות וחלק נטשו לגמרי את החקלאות.
המשפחות הראשונות:
מרטין ומריאנה איינשטיין, מנפרד ואליזבט אקרמן, ד"ר הינץ וטרודה כהן, ד"ר מקס ופאולה ארנולד, הרופא ד"ר ארנו ואירמה לאואר, ד"ר פריץ והילדה מנדרסהאוזן, ד"ר פריץ וגרטה רוזנטל, שמאי ואירנה שמטולסקי, ורנר שמשון ואלישבע לוינשטיין, ד"ר קרל ואני לזרוס, ארנסט וונדה פישר, פרידה שטיינמן, אריה ומרגוט אהרונסון -אורן, אריך ואריקה באומגרט, ד"ר גאורג וטרודה גבריאל, ד"ר תיאודור ורות פליס.
עשרות עולי גרמניה ואוסטריה שהתיישבו בבנימינה בעשור השני שלה, גרו ברחבי המושבה, השתלבו במהירות בחיים הציבוריים הן כנושאי משרה והן כנותני סיוע מקצועי לבעלי התפקידים בהנהלת המושבה. הם הביאו אתם תרבות עבודה מסודרת, העשירו את חיי התרבות והחברה במקום והיו יזמים ושותפים פעילים לפיתוחה ולביסוסה הכלכלי של המושבה.
משה לאואר בנם של ד"ר ארנו ואירמה לאואר ממייסדי השכונה, כיהן כראש מועצת בנימינה בשנים 1974-1983.