תחנת הרכבת

המושבה נחצית עלידי מסילת הרכבת וזו עוצרת בה בתדירות גבוהה. בכך היא מקרבת את תושבי בנימינה למרכז ולצפון הארץ.

מסילת הרכבת הוקמה בידי הצבא הבריטי בסתיו 1918. זמן קצר לאחר שכבשו את צפון הארץ מידי התורכים (ספטמבר 1918), הם החליטו לחבר את חיפה למרכז הארץ באמצעות מסילה נוחה וכבר באוקטובר אותה שנה החלו בהנחת המסילה מטול כרם לחדרה. חודש לאחר מכן חצתה הרכבת את אדמות פיק"א, שעליהן הוקמה בנימינה ארבע שנים מאורח יותר. בדצמבר הרכבת הגיעה לחיפה.

תוואי הרכבת הוא שהכתיב את תוכנית המושבה ב-1922 שרחובותיה נבנו במקביל למסילת הרכבת ובסמוך לה. כבר בשנתה הראשונה של המושבה קבעו בה הבריטים תחנה. תחנת הרכבת הראשונה של בנימינה הייתה צריף קטן מצפון לתחנה של ימינו, סמוך למעבר התת קרקעי שמתחת למסילה. זמן קצר לאחר מכן הועברה התחנה למקומה הנוכחי.

עם חנוכת נמל חיפה, החל ממחצית שנות השלושים, גברה תנועת הרכבות לנוסעים ולהובלת משאות. ערביי הסביבה ניצלו הרכבת לייצא אבטיחים למצריים כמו גם ייבוא סחורות.  איכרי בנימינה ניצלו הרכבת למשלוח תוצרת החלב כבר ב-1922. בתחילה לירושלים, לאחר מכן לת"א ולחיפה. ובשנות השלושים משלוח פירות הדר. מלחמת עולם שנייה הגבירה את תנועת הרכבות בעיקר לצבא הבריטי (א"י כעורף חשוב) ובשנת 1943 הוארכה מסילת הרכבת אל מעבר למפרץ חיפה דרך מעבר ראש הנקרה לביירות. חלק מהציוד הצבאי שעבר דרך בנימינה הגיע לידי הפלמ"ח, הלח"י פוצצו את המסילה והיו פעולות שונות שנקשרו ברכבת.

עם הקמת המדינה לא שונה תוואי הרכבת (בניגוד לכביש חיפה-ת"א הישן שהוסט מערבה) אך ב-1995 הוכפלה המסילה, תדירות הרכבת גברה עד כדי 100 רכבות נוסעים העוצרות בבנימינה במהלך היום (משני הכיוונים) ורכבות משא. דבר זה השפיע על גידול דמוגרפי גדול של המושבה בעשור 1995-2005 (כמעט שילוש כמות התושבים).